רשב"ם על בבא בתרא מ״ח ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא בתרא מ״ח ב:ד׳
4 וְהִלְכְתָא בְּכוּלְּהוּ דְּהָווּ זְבִינֵיהּ זְבִינֵי, וַאֲפִילּוּ בְּשָׂדֶה זוֹ – דְּהָא אִשָּׁה כְּ״שָׂדֶה זוֹ״ דָּמְיָא, וְאָמַר אַמֵּימָר: תַּלְיוּהָ וְקַדֵּישׁ – קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין.
פירוש רשב"ם על בבא בתרא מ״ח ב:ד׳
4 והלכתא בכולהו הוו זביניה זביני ואפי' בשדה זו - ולא ארצי זוזי ולא הוה ליה לאישתמוטי דהוי אונס גמור וכגון דאמר רוצה אני:
5 דהא אשה - כשמכריחה אדם לקבל קדושיו ולהתקדש לו:
6 כשדה זו דמיא - שאינו חפץ כי אם בה:
7 ואמר אמימר - כלומר קיימא לן הכי:
8 תליוה וקדיש - קבלה קדושין קדושיה קדושין דדמי לזביני שמוכרת עצמה לזה: